זוהר בראשית — דף כז ע"א

הזוהר ממשיך בדרשת ״ונהר יצא מעדן״ ומבחין בין עץ החיים העליון, שאין בו קליפות זרות, לבין העץ התחתון שבו יש טוב ורע, אסור והיתר, כשר ופסול. זקן אחד מוסיף ש״וייצר״ רומז לשתי יצירות באדם — לטוב ולרע. ״ויקח… וינחהו בגן עדן״ מתפרש כך: כשהאדם שב בתשובה ועוסק בתורה, הקדוש ברוך הוא מפריד אותו מארבעת היסודות; אם ישמור את הגן הוא ראש עליהם, ואם יעבור על התורה הם משקים אותו ממרירות יצר הרע. המטה שבידי משה נדרש כמטטרון, שמצדו חיים ומצדו מיתה, ובו תורה שבעל פה שיש בה אסור והיתר.