זוהר בראשית — דף נו ע"ב

הזוהר ממשיך בדור המבול: אפילו תינוקות בימי אנוש הסתכלו בחכמות עליונות, ידעו את הממונים על האש ועל המים וסמכו עליהם, ולא השגיחו בקדוש ברוך הוא. ה׳ האריך להם כל עוד חיו הצדיקים ירד, מתושלח וחנוך, ואחר שהסתלקו הביא דין. על ״ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו״ נדרש ״עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו״: ה׳ לוקח את הצדיק בטרם יקלקל, כמו ״ללקט שושנים״, ורבי אלעזר מוסיף שמסר לחנוך גנזים וארבעים וחמישה מפתחות. לבסוף מוזכר הפסוק ״וירא ה׳ כי רבה רעת האדם״.