זוהר בראשית — דף קלז ע"א

הזוהר מסביר שיצחק, הדין הקשה, ורבקה, הרפה, היו כשושנה בין החוחים, ולולא רפיונה לא היה העולם סובל את דינו; הקדוש ברוך הוא מזווג זווגים, אחד תקיף ואחד רפה. רבי יהודה דורש ״ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו״: יצחק הקריב עולה והתפלל עליה, ואש ירדה מלמעלה כנגד האש שלמטה. דבר אחר: ״ויעתר״ כמו ״ויחתר״, שיצחק חתר חתירה למעלה אל המזל שעל הבנים והקדוש ברוך הוא קיבל אותו, ואז ״ותהר רבקה אשתו״. יצחק השתהה עשרים שנה עד שהתפלל, כי הקדוש ברוך הוא מתרצה בתפלות הצדיקים.