זוהר בראשית — דף קמו ע"ב

משל המלך שיש לו לגיונות חזקים ושולח כלפי שודד אחד רק את הקטנים שבהם משמש את יעקב: כלפי עשו די לו עכשיו בברכות אלה, ואת האחרות יעלה לזמן שיצטרכו בניו כלפי כל המלכים. אז תקום מלכות ישראל, האבן שנגזרה מההר, על כל מלכות. רבי חייא מפרש ״שאר יעקב״ כברכות שנשארו. רבי ייסא דורש ״בן יכבד אב״: עשו כיבד את אביו והכבוד האריך לו את שלטונו בעולם הזה, ו״עבד אדניו״ הוא אליעזר. לפי הטקסט, דמעות עשו הורידו את ישראל לשעבוד עד שישובו בבכי. לבסוף מתחיל ״ויצא יעקב מבאר שבע״ ו״וזרח השמש״.