זוהר בראשית — דף קנז ע"ב

ישראל לא ידעו דברים עליונים עד שאכלו לחם עליון, לחם מן השמים, ואז הכירו אותו מקום. בדרך רואים רבי יוסי ורבי חייא שני פרות, זכר ונקבה. רבי יוסי פותח ״ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה״: לאה ידעה מגעיית החמור ויצא ממנה יששכר, ״חמור גרם״, והיא המתינה ליעקב כדי שיכנס למשכנה. יעקב ידע שהדבר אינו תלוי בדודאים אלא למעלה. רבי חייא מפרש ״מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה״: רחל ולאה, העולם התחתון והעולם העליון. רבי יהודה אומר שכל השבטים הם תקונים שלמטה וכמו שלמעלה, ומפרש ״שכר שכרתיך״ בגוף, שהוא התורה, ובהולדת דמותו.