זוהר בראשית — דף קפו ע"ב

ער היה ״רע בעיני ה׳״, רע ששופך זרע על הארץ, ולכן ״וימתהו ה׳״; אחריו בא אונן. רבי שמעון פותח ב״העירותי מצפון ויאת״ ומתרה בבני אדם הישנים שאינם מתעוררים. האדם נברא כדוגמת מה שלמעלה, נשמה קדושה הוכנסה בו, ועליו לא להפסיק את הנהר והמקור, שאם לא יצליח הקדוש ברוך הוא עוקרו ונוטעו מחדש. ״העירותי״ הוא התעוררות הזיווג, ״ויאת״ הנשמה הקדושה, ״ממזרח שמש״ מקום הנהר השופע. מי שמפסיק מקורו כאילו גורם להפסק למעלה. בקטע שבסוגריים נאמר שמי שלא רצה לשאת אשה אין לו תקנה, ומי שהשתדל ולא יכל מתוקן על ידי גואלו, אחיו.