זוהר ויקרא — דף לב ע"א

פתיחת הדף ביחס לערבי נחל: רבי חייא מאשר כי מצד הנחל יוצאות גבורות, וביום זה (הושענא רבה) הן מתעוררות ומסתיימות. "וישב יצחק ויחפור את בארות המים" - ביום הראשון של החודש היה ראשית הדין בכל העולם, ויצחק עומד לכסא לדון את העולם; ביום הזה "וישב יצחק" לעורר דינים ולסיים דינים, "ויחפור את בארות המים" להריק גבורות לכנסת ישראל לעורר את המים, שהרי מים יורדים לעולם בגבורות. ומשום שהגבורות הללו אינן יורדות אלא בעננים - יום המעונן לא נח רוחם של עמודי העולם, אך העולם צריך אותם, שהרי נברא בדין וככל הכל תלוי במעשה; ועל כן הכהן במעשה ובתיקון שהוא עושה למטה, מתעוררים עליונים ותחתונים להתתקן על ידו. רבי יוסי שואל על הערבה הדומה לשפתיים ביום זה, ורבי חייא מסביר: ביום זה הכל תלוי בשפתיים, שהמלך מצווה לתת פתקים לממונה, הדינים מסתיימים, ולשון הרע נסתם מהעולם - היום הראשון של החודש הוא ראשית הדין, והסיום הוא ביום הזה. העמים עובדי עבודה זרה משלימים ומסיימים את ברכותיהם ושורים בדין, וישראל מסיימים את דינם ושורים בברכות, שהרי ליום אחר עתידים להשתעשע עם המלך לבדם וליטול ברכות לכל השנה - "אהבתי אתכם אמר ה'". בהמשך, שיחה על עשיו בשלווה ובמלכות למרות "ואשים את הריו שממה": כל גזירת המלך הקדוש, כפי שנרשמה בפתקו, מתקיימת כפי שנכתב - וכך כל הטובות שנגזרו על ישראל. רבי יצחק מוסיף: מי שמשתדל בתורה נוטל את חלקו בכל ונאחז בכל הצדדים, ואינו צריך להקריב קרבן על נפשו. רבי יצחק פותח ב"הכהנים לא אמרו איה ה' ותופשי התורה לא ידעוני והרועים פשעו בי": הכהנים המשמשים בכהונה גדולה מקריבים דברים קדושים ומייחדים את הייחוד כראוי; תופשי התורה הם הלויים התופשים בכינורות, הבאים מצד התורה וממונים על שבח תשבחת המלך הקדוש; "והרועים פשעו בי" הם גדולי העם הרועים אותו כרועה המנהיג את צאנו. הדף מסתיים בשלוש הדרגות הנדרשות תמיד בקרבן, למען רצון למעלה ולמטה וברכות בכל העולמות: הכהן מכוון לייחד את השם הקדוש ולעורר את צדו, הלויים מכוונים בשיר לעורר את צדם ולהיכלל בצד הכהן, וישראל מכוון לבו ורצונו לתשובה שלמה ונכנע לפני המלך הקדוש - וזה נוטל הכל ומתכפר חטאו, ונמצאת שמחה בעליונים ובתחתונים.