זוהר בראשית — דף צז ע"א

רבי חייא פותח בפסוק ״הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו״. הוא מבאר שכשברא הקדוש ברוך הוא את העולם נתן בארץ את כל הכח שראוי לה, אך הארץ לא הוציאה פרות עד שנברא אדם; כשנברא אדם, הארץ גילתה את פרותיה ואת הכח שנפקד בה. גם השמים לא נתנו כחות לארץ עד שבא אדם, כמשמע בפסוק ״וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ״ והאדם אין לעבד את האדמה. התולדות נסתתרו והשמים התעכבו בגלל אדם; כשנראה אדם הנצנים נראו והכחות התגלו. עת הזמיר הגיע הוא תקון התשבחות לזמר לפני הקדוש ברוך הוא.