זוהר בראשית — דף ק ע"ב

הזוהר מבחין בין בני הפילגשים לבין זרע יצחק, חלקו של יעקב: אברהם נתן ליצחק את כל אשר לו, והוא החלק הקדוש של האמונה שבה נדבק אברהם, וביעקב כתוב ״והנה ה׳ נצב עליו״. לכן צריך האדם להימשך אחר הקב״ה ולהידבק בו תמיד, ״ובו תדבק״. הטקסט עובר לפסוק ״מי יעלה בהר ה׳״ ומפרש ״נקי כפים״ - מי שאינו עושה בידיו צלם ואינו מטמא בהן את גופו, ו״בר לבב״ - מי שאינו מושך את רצונו ולבו לצד האחר אלא אחר עבודת הקב״ה. לאחר מכן הוא מתחיל לבאר את ״אשר לא נשא לשוא נפשו״, בין ״נפשו״ הכתוב לבין ״נפשי״ הנקרא.