זוהר בראשית — דף קכג ע"א

רבי שמעון מבאר מדוע בחיי שרה נאמר ״שנה״ במאה ובעשרים ו״שנים״ בשבע: המאה והעשרים הם כלל הנסתר העליון וסוד היחוד, ואילו שבע השנים נפרדו לדין ורחמים. רבי חייא מוסיף שבעת שני החיים של שרה נוגעות לשלושים ושבע השנים שבין לידת יצחק לעקידה, בגימטריה של ״ויהיו״; אחרי העקידה מתה שרה. אחר כך רבי יוסי פותח בפסוק ״מזמור שירו לה׳ שיר חדש״, ומזכיר שהחברים פרשו שהפרות שנשאו את הארון אמרו אותו. הטקסט קובע שכל הנבראים אומרים שירה, אך בפרות הארון שעל גבן הו שגרם להן לזמר.