זוהר בראשית — דף קפב ע"א

״לעת צאת השואבות״: באותו זמן עתידים לקום ראשונים השואבים מימי התורה, שעץ החיים גרם להם. ״יצאת״ משמעו שהארץ תפליט את הגופות, ו״לשאב מים״ לקבל נשמה. הנערה שנשאלה ״הטי כדך״ היא נשמה שהשתדלה לדעת את רבונה, והצדיקים משקים כל דרגה. ״האשה״ היא הגוף שהוכן לנשמה, ותשוקת הזכר והנקבה עושה נשמה. אחר הגופות הללו יקומו שאר הארצות והעולם יתחדש. מכאן ״כאשר שממו עליך רבים״: בחורבן השכינה גלתה, מלאכי שלום בכו, והשמש חשך, ״כן משחת מאיש מראהו״. ברכות שורות רק במקום זכר ונקבה, וכך ״הצדיק אבד״.