זוהר ויקרא — דף לז ע"ב

יִשְׂרָאֵל שֶׁחָטְאוּ עִם הַכֹּהֵן מַקְרִיבִים שׁוֹר וְאַיִל לִשְׁלָמִים, וְלֹא עֵגֶל לְחַטָּאת כְּמוֹ הַכֹּהֵן, שֶׁכֵּן כְּבָר קִבְּלוּ עֹנֶשׁ בָּרִאשׁוֹנָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא רָצָה לְהַזְכִּיר לָהֶם אֶת חֲטָאֵיהֶם, «כְּדֵי לְהַרְאוֹת שָׁלוֹם». אֲבָל אַהֲרֹן, שֶׁחֵטְאוֹ עוֹד הָיָה תָּלוּי מֵאָז שֶׁלֹּא קִבֵּל עֹנֶשׁ בִּזְכוּת תְּפִלַּת מֹשֶׁה, מַקְרִיב עֵגֶל «לְחַטָּאת וַדַּאי», כְּדֵי שֶׁיְּכַפֵּר אֶת חֶטְאוֹ וְיִטָּהֵר.<br />
<br />
בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם נִשְׁלְמוּ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְנִמְצָא שָׁלוֹם בַּכֹּל וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ שֶׁלֹּא נִמְצְאָה מִיּוֹם שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם. כָּל הַמְקַטְרְגִים שֶׁלְּמַעְלָה הֹעֳבְרוּ מֵעַל יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ קָמוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא וְעִכְּבוּ אֶת שִׂמְחַת הַכֹּל, וְנִמְצָא «רֹגֶז בָּעוֹלָם».<br />
<br />
מוּסְבָּר כִּי שִׂמְחַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיְתָה לְהִקָּשֵׁר בְּקֶשֶׁר הָאֱמוּנָה בְּכָל הַקְּשָׁרִים הַקְּדוֹשִׁים, אֲבָל נָדָב וַאֲבִיהוּא קָשְׁרוּ דָּבָר אַחֵר, «וְהִשְׁאִירוּ אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּחוּץ». מְפֹרָטוֹת אַרְבַּע סִבּוֹת לְעִרְבּוּב הַשִּׂמְחָה: שֶׁלֹּא נָשְׂאוּ נָשִׁים וְלֹא הָיוּ רְאוּיִים לְהַקְרִיב, שֶׁלֹּא הָיְתָה הַשָּׁעָה כָּרָאוּי, שֶׁדָּחֲקוּ אֶת הַשָּׁעָה, וְשֶׁכְּבָר נִגְזַר דִּינָם מִקֹּדֶם בִּגְלַל «אֵשׁ זָרָה».<br />
<br />
רַבִּי פִּנְחָס מְבָאֵר שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לֹא נִקְשְׁרָה עַל יְדֵיהֶם, שֶׁכֵּן «בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵין נִמְצָא זָכָר וּנְקֵבָה, כְּנֶסֶת לֹא שׁוֹרָה בֵינֵיהֶם כְּלָל», וְלָכֵן לֹא יִכָּנֵס כֹּהֵן לַקֹּדֶשׁ עַד שֶׁיִּנָּשֵׂא. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹתֵחַ בְּ«כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת» – זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבֵּחַ וְחָפֵץ לְהִדָּבֵק בָּהּ. לָכֵן מִי שֶׁנּוֹשֵׂא אִשָּׁה צָרִיךְ לְשַׁבֵּחַ גַּם אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְגַם אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַצְמוֹ חָפֵץ לְהִדָּבֵק בָּהּ, וּמִי שֶׁמְּעוֹרֵר דָּבָר זֶה מִתְבָּרֵךְ גַּם מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְגַם מִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. הַפָּרָשָׁה מְסַיֶּמֶת בְּכָךְ שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל «עוֹלָה וּמִתְעַטֶּרֶת עַל הַכֹּל», כְּשׁוֹשַׁנָּה וְאֶתְרוֹג בֵּין הַחוֹחִים.