זוהר בראשית — דף כח ע"א

הזוהר מסיים את הדיון בקבורת משה ובמשנה, ועובר ל״ויצר ה׳ אלהים מן האדמה כל חית השדה״: חית השדה ועוף השמים הם עמי הארץ, שלא נמצא בהם עזר לשכינה בגלות. האדם הוא משה, שלא מת, ו״לא מצא עזר כנגדו״. ״תרדמה״ היא הגלות; ״ויקח אחת מצלעותיו״ נדרש על אחת מעלמות הגבירה, ו״ויסגר בשר״ על בשרו הזורח של משה. ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע״ רומז לסוד היבום ולבניין בית המקדש העתידי בידי הקדוש ברוך הוא, ו״זאת הפעם״ היא השכינה המאורסת לעמוד האמצעי. לעתיד יזכה כל אחד מישראל לבת זוגו ולנשמות חדשות.