זוהר בראשית — דף לו ע"ב

הזוהר מבאר ש״ותקח מפריו״ גרם מות לעולם, ועל ״ותפקחנה עיני שניהם״: הם נשארו ערומים מהזוהר העליון ותפרו עלה תאנה. שלושתם נדונו, והקדוש ברוך הוא הלביש אותם כתנות עור במקום כתנות אור. הטקסט מספר על לידת קין והבל כשני מינים של רוחות, ועל שת שממנו באו הצדיקים, ועל פחדו של קין, ״ומפניך אסתר״ והאות שנתן לו הקדוש ברוך הוא. הוא מפרש ״ויהי בהיותם בשדה״ ואת קנאת קין, ואת ״הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ״ כפתח העליון ומלאך המות.