זוהר בראשית — דף מז ע"ב

הזוהר מפרש ״ויכלו השמים והארץ וכל צבאם״ כמעשה התורה שבכתב ושבעל פה, שבעים פנים לתורה. השמיני הוא הצדיק יסוד העולם, המכריע בין שלש למטה ושלש למעלה, ומובא משל על מלך שיש לו שבעה גנות ומעין באמצע. בקטע השלמה מובא משל המלך והכלה וביאור ״זכור״ ו״שמור״. ״ויכל אלהים ביום השביעי״ היא תורה שבעל פה, ״וישבות״ הוא יסוד העולם, ״ויברך״ כהן גדול, ו״ויקדש אתו״ אות הברית. הפסוק ״אשר ברא אלהים לעשות״ מתפרש בהוצאת רוחות ונשמות, ואף רוחות ושדים, שנועדו לתקן את העולם ולהכות בהם רשעים.