זוהר בראשית — דף מח ע"ב

רבי שמעון אומר שהשבת דגמא של העולם הבא, ותוספת הנשמה באה מסכת השלום ונותנת לעם הקדוש, ובה נשכחים דברי החול והצרות. מובאים דינים על טיעום מכל מאכל בליל שבת ועל הדלקת נר שבת על ידי האשה. ״זכור״ ו״שמור״ הם כאחד, זכור לזכר ושמור לנקבה. בקטע השלמה מובא פירוש רבי חנינא לעשרה לשונות השמחה. אחר כך מפרש רבי שמעון את ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע״: ״אלהים הבין דרכה״ הוא תורה שבעל פה, ״מקומה״ הוא תורה שבכתב, והצלע היא אספקלריה שלא מאירה, כמו בת שאביה ואמה מתקנים אותה עד שתכנס לבעלה.