זוהר בראשית — דף מט ע"א

הזוהר מבאר את הפסוק ״אלהים הבין דרכה״ ומקשר אותו לסודות עליונים. אחר כך הוא עובר אל ״וייצר ה׳ אלהים את האדם״: האדם נוצר ביצר טוב וביצר רע, והנקבה ניתנת ביניהם ומתקשרת עמם, ואינה מתקשרת עד שהיצר הרע מתעורר אליה. הטקסט מסביר שהאשה נקראת על שם בעלה, ומפרש את הפסוק ״לא תטע לך אשרה אצל מזבח״ ואת הצמד ״לבעל ולאשרה״. הנשמה נכללת בעפר כנקבה המתעברת מן הזכר. בין הדברים מובאים שני קטעי השלמה, ובהם משל על המלך, שלושים ושנים הנתיבות ובתו, ושלמה והחכמה. לבסוף אבא ואמא מתקינים את ״הצלע״ ומביאים אותה אל האדם.