זוהר בראשית — דף נב ע"א

הזוהר מתאר שבעה אורות המתחלקים לשבעה ימים ולים עליון אחד, שממנו יוצאים נחלים, נהרות, דרכים ושבילים, ואת הצינורות שמימיהם עולים ויורדים בתהומות. אחר כך מתואר תנין בצד שמאל ששט בנהרות, קשקשיו חזקים כברזל ופיו ולשונו לוהטים אש, והוא נכנס למקדש ומטמא אותו, והים קופא. זהו סוד הפסוק ״והנחש היה ערום״: הנחש הרע הוא מות העולם, ויש נחש של חיים בצד ימין. הנחש משך אחריו את אדם ואשתו וגרם מות לדורות, וזהמתו לא פסקה עד הר סיני. אחר החטא שמעו ״קול ה׳ אלהים מתהלך״, ואדם נפרד מעץ החיים.