זוהר בראשית — דף נג ע"א

הזוהר ממשיך בשאלת רבי יהודה: אם יהושע לא חטא, מדוע מת כשאר בני אדם. התשובה נפתחת בפסוק ״כי צדיק ה׳ צדקות אהב״, ומבארת שחטא אדם פגם בלבנה, שהפגם בטל בהר סיני וחזר בחטא העגל כשהנחש הרע אחז בה. משה הוציא אז את האהל החוצה, ויהושע, אף שעמד בעטרתו, מת בעטיו של הנחש. הטקסט מבחין בין ימין ושמאל שלמעלה, בקדושה, לבין אלה שבצד האחר למטה. הפסוק ״נער לא ימיש מתוך האהל״ מוסבר, ואחר כך מסופר שאדם ואשתו התפשטו מכלי הזין של האותיות, ידעו כי עירומים הם, תפרו עלה תאנה, וקומתו הוקטנה.