זוהר בראשית — דף נח ע"א

הזוהר מבאר ״לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר״: רוח חיים שופעת מיעקב ומדוד, וכשחטאו בני האדם נבלמה שפעתה, ו״בשגם הוא בשר״ מוסבר כנחש הקדמוני ומלאך המות. ״הנפלים היו בארץ״ מפורש על עזא ועזאל, שהופלו מן הקדושה, התלבשו באויר ונראו כבני אדם. בקטע השלמה נדרשים ״כבוד״ ו״לב״, עם משל על גבירה שבאה ממרחק ומשל על גן ושדה. אחר כך ״אמחה את האדם״: ה׳ מתרה בבני האדם לפני הדין באמצעות נח, ושמו של נח נדרש ״זה ינחמנו״.