זוהר בראשית — דף צה ע"א

רבי אבא מאשר שמי שלא אומר כך מוציא את עצמו מעשר החפות של הצדיקים לעתיד. אחר כך נדון הפסוק ״מזבח אדמה תעשה לי״: מי שמקריב את בנו לברית הוא כמי שהקריב כל הקרבנות, ולכן מסדרים כלי עם עפר. הזוהר מבחין בין מזבח אדמה למזבח אבנים, ומפרש שאדם שמתגייר צריך שיוסר ממנו קשי הלב והעבודה הקודמת, אחרת המילה אינה מועילה לו, לפי הטקסט. אחר כך מועלה שאלה בפסוק ״ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים״: האם לא התגלה הקדוש ברוך הוא אליו קודם, ולמה נמנו הימים, ומה המשמעות של ״אני אל שדי״ ושל הואותיות שין ודלת ויוד.