זוהר בראשית — דף קכא ע"ב

הזוהר מתאר שכל לילה, כשאדם עולה על מטתו, נשמתו יוצאת ונדונת לפני בית דין של המלך; אין דנים אותו על הרעות שעתיד לעשות, אלא על זכויותיו העתידות וההווה. בהמשך הוא חוזר ליונה: כשהוטל לים נאמר ״ויעמד הים מזעפו״, הים העליון שעמד בקיומו, כי הדין דומה לאשה שמקשה ללדת ונוחה אחר הלידה, וזהו ״ובאבד רשעים רנה״. הוא משווה את זה ל״החפץ אחפץ מות רשע״ ומבחין בין שלא נשלמה הסאה לבין אחרי שנשלמה. קטע אחר מתאר קול המתעורר את הישנים השאננים ואת הספר הפתוח [קטע בעית הגירסה]. בהמשך רבי חייא שואל מדוע דווקא מות שרה כתובה בתורה, ומזכיר רחל, מרים, דבורה ובת שוע.