זוהר שמות — דף סג ע"א

פרשת בשלח. אלה שלא היו בני אמונה שטו ולקטו, כלומר נהגו בשטות ורצו להטריח את עצמם, ותוצאתם הייתה פחותה: טעמו כטעם לשד השמן. המן הוא מבחן האמונה: בני האמונה לקטו בקדושה ואילו חסרי האמונה טרחו לשוא. כמות המן של כל אדם נקבעה לפי מנין הנפשות בביתו, ומשה השתמש בכך לפסוק דינים. בכל יום שהקבה מנהיג את עולמו בשני אופנים: בערב מתעורר הדין ובבוקר מתעורר החסד, לכן יצחק אבינו תיקן תפלת המנחה דווקא בשעת הדין.