זוהר ויקרא — דף ב ע"א

רבי אלעזר פותח בפסוק מישעיהו ז' — 'שאל לך אות מעם ה' אלוהיך' — ושואל: מה ההבדל בין דורות הראשונים לדורות האחרונים? הראשונים ידעו את סודות השם הקדוש ואת צירופי האותיות שנמסרו בסיני, ואילו האחרונים ירדו מדרגה אחר מדרגה. האותיות עולות על גבי החיות הקדושות — כפי שתואר ביחזקאל — כשהאותיות הגדולות יוצאות מהיכלות עליונים והאותיות הקטנות מהיכלות תחתונים. שיטת 'צירוף האותיות' מלמדת שכל אות היא מפתח לעולם אלוהי, ואות הסימן היא אות מהשם הקדוש שניתנה לדור. הענן על המשכן הוא סימן נוכחות שכינה, ומשה זכה להיכנס לתוכו משום שנשא בתוכו את עוצמת האות. הדורות הראשונים ידעו לשלב את האותיות ובכך להמשיך שפע אלוהי, ואילו הדורות האחרונים זקוקים לאותות מן השמים להיזכר בסודות שנשכחו.