זוהר ויקרא — דף טו ע"א

רבי יוסי מבאר 'ויחל נח איש האדמה' - לשון חולין, שבגללו (שלא ביקש רחמים) הושמדו בני העולם, ולכן המבול נקרא על שמו 'מי נח'. מכאן סימן: בימי צדיק המבקש רחמים ומגן על העולם (כגון רבי שמעון בר יוחאי) אין הקשת צריכה להתגלות, שכן 'מושל באדם' - הקדוש ברוך הוא גוזר והצדיק מבטל. מסופר שרבי שמעון ראה אות בשמש שהחשיכה שלוש פעמים, יצא עם בנו רבי אלעזר, פגש נחש, הכניע אותו ושלח אותו להודיע ל'נחש העליון' שרבי שמעון מצוי בעולם וגזר עליו לשוב לנקב תהום. לאחר תפילה, נשמע קול שהמשחיתים בוטלו בזכותו, בדומה למשה ('ויחל משה'). כשהשמש האירה שוב, דרש רבי שמעון את הפסוק 'ישר יחזו פנימו': כאשר מעשי בני אדם כשרים, מתגלה העתיק הקדוש בזעיר אנפין והפנים מסתכלות זו בזו בדרך ישרה, וכל העולמות מתברכים ונעשים אחד - 'ה' אחד ושמו אחד'.