זוהר ויקרא — דף כו ע"ב

"ולבש הכהן מדו בד" - בגדים אלה מיוחדים לקדושה, "בד" יחידי, מיוחד לקדושה; "בגדי קודש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם". הטעם: סוד הדבר הוא שהעולה היא קודש הקדשים, שהכל עולה ומתעטר בקודש הקדשים בקשר אחד, ולאחר מכן הכהן מפנה ומעביר רוח טומאה המטמאת את הכל, שלא תשלוט ולא תתקרב אל המקדש, ומועברת מכל צדי הקדושה - והכל נשאר קודש בקדושה יחידה.<br />
<br />
ואמר רבי שמעון: הרי נתבאר שנאמר "אדם ובהמה תושיע ה'" (תהלים לו), וכך עולה סוד האדם מצד האדם, והבהמה מצד הבהמה; ומשום כך נאמר "אדם כי יקריב מכם" - אדם ודאי, שהרי קרבנו למעלה לקשור קשר, ואחר כך מן הבהמה; והכל נרמז בכתוב "אדם ובהמה", שזהו הסוד הדרוש לקרבן. בוא וראה: כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, כך עשה - אדם ובהמה.<br />
<br />
ואם תאמר, הרי כתוב "עוף יעופף על הארץ" וממנו מקריבים קרבן ואף עולה - בוא וראה: מכל אותם עופות אין מקריבים אלא מן התורים או בני היונה, וסוד הדבר: מה שהוכשר בזה פסול בזה, זה ימין וזה שמאל, והכל אחד. "עוף יעופף על הארץ" - אלו סוד המרכבה, ובהם מתעלה רוח הקודש לעלות למעלה; הם שניים, אחד לימין ואחד לשמאל - העוף לימין הוא מיכאל, "יעופף" לשמאל הוא גבריאל. ומשום כך מקריבים את שניהם כדי להעלות את רוח הקודש: השמאל מעטר ומזין למטה לצד השמאל, והימין לימין, ואישה נקשרת לבעלה להיות אחד - והכל מתעלה ומתקשר כאחד למעלה ולמטה, והקדוש ברוך הוא מתעלה לבדו ומתחזק.<br />
<br />
רבי אלעזר שאל את רבי שמעון אביו: הרי קשר הכל נקשר בקודש הקדשים כדי להאיר, הדבקות של רצון הכהנים, הלויים והישראלים למעלה - עד היכן היא עולה? השיב לו: עד אין סוף, שכל קשר ויחוד ושלמות מצטנעים באותה צניעות שאינה מושגת ואינה נודעת, שבה רצון כל הרצונות. אין סוף אינו עומד להיוודע, ואינו עושה סוף ואינו עושה ראש מתוך האין; הראשון הוציא ראש וסוף - הראש הוא הנקודה העליונה, ראש כל הנסתר העומד בתוך המחשבה, והוא עושה סוף הנקרא "סוף דבר", אך שם הוא אין סוף ממש. אין רצונות ואין אורות ואין נרות באותו אין סוף; כל האורות והמאורות תלויים להתקיים בו ואינם עומדים להשגה - מי שיודע ואינו יודע, אינו אלא רצון עליון נסתר שבתוך כל הנסתרים, "איִן".<br />
<br />
וכאשר הנקודה העליונה ועולם הבא מתעלים, אין יודעים אלא "ריח" - כמי שהריח ריח והתבשם; ואין זה "נחת" ממש, שהרי נאמר "ולא אריח בריח ניחחכם", שהרי ריח ניחוח הוא ריח של רצון: כל אותם רצונות של תפילה, רצון של שירה ורצון הכהנים, שכולם סוד האדם - נעשים כולם רצון אחד, והוא הנקרא "ניחוח", רצון כתרגומו; אז הכל נקשר ומאיר כאחד כראוי.<br />
<br />
ועל כן ניתן הצד האחר ביד הכהן, שנאמר "צו את אהרן ואת בניו לאמור" - וסוד כאן: אין "צו" אלא עבודה זרה, וכאן ניתן לכהן לשרוף את אותה מחשבה רעה ולהעבירה מתוך הקודש ברצון העולה למעלה, בעשן ובחלבים הנשרפים, כדי שיועברו מן הקודש; וה"צו" הזה עומד ברשותם להפריד את הרע מן הקודש מתוך הקרבן הזה. ואם תאמר "צו את בני ישראל" - כך גם, שהרי ברשותם עומד להפריש אותה מן הקדושה כל זמן שעושים רצון ריבונם, שלא יוכל הרע לשלוט עליהם.