זוהר ויקרא — דף לה ע''א

סיכום

רבי יוסי פותח בפסוק «וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָה» ומבאר: כְּשֶׁמִּזְדַּוֵּג הַמֶּלֶךְ כְּנֶגְדָּהּ בְּכָל אוֹתָן הָעֲטָרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת בְּכִנּוּס אֶחָד, אֲזַי וַאֲגֻדָּתוֹ כָּתוּב. רבי יצחק מוסיף שהביטוי נלמד מ«וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב», ומבאר שכְּשֶׁמִּתְחַבְּרִים כְּאֶחָד וּמִתְבָּרֶכֶת מֵהֶם, אֲזַי שׁוֹלֶטֶת עַל הַכֹּל וּמְאִירָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְהַכֹּל בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֵן עוֹבֵד אֶת הָעֲבוֹדָה וּמַקְרִיב קָרְבָּן וּמַקְטִיר קְטֹרֶת וּמְכַוֵּן דְּבָרִים לְקָרֵב הַכֹּל כְּאֶחָד. רבי יוסי מוסיף שכְּשֶׁנּוֹסֵעַ אַהֲרֹן, הַכֹּל נוֹסְעִים עִמּוֹ, עַד שֶׁמִּתְבָּרֶכֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וּמִתְבָּרְכִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, אֲזַי כָּתוּב «בָּרוּךְ ה' מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְרוּשָׁלם הַלְלוּיָה», «וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כָּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן». 
 
רבי אלעזר, בלכתו מקפוטקיא ללוד עם רבי ייסא ורבי חזקיה, פותח ב«וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךְ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיך». שנינו: כָּל אָדָם שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בְּדִבְרֵי תוֹרָה וְשִׂפְתוֹתָיו מְרַחֲשׁוֹת תּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַסֶּה עָלָיו, וּשְׁכִינָה פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפֶיהָ עָלָיו — זֶהוּ שֶׁכָּתוּב «וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךְ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיך». וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהוּא מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂמֵחַ עִמּוֹ כְּאִלּוּ אוֹתוֹ יוֹם נָטַע שָׁמַיִם וָאָרֶץ — זֶהוּ שֶׁכָּתוּב «לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה». מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ בַשֵּׁם שֶׁל צִיּוֹן, וְרָאִיתִי שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת בַּשֵּׁם שֶׁל צִיּוֹן, שֶׁכָּתוּב «צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה». 
 
עוד פתח: «צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי». צוֹר תְּעוּדָה - זוֹ עֵדוּת שֶׁל דָּוִד, שֶׁכָּתוּב «וְעֵדוֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם». צוֹר - הִיא קִשּׁוּר, כְּמוֹ שֶׁקּוֹשֵׁר קֶשֶׁר בְּמָקוֹם אֶחָד. חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי - חֲתִימָה שֶׁל הַתּוֹרָה, וְכָל שֶׁפַע וּמִשְׁחַת שֶׁמֶן שֶׁשּׁוֹפְעִים מִלְמַעְלָה, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁם מִתְכַּנֵּס שֶׁמֶן מִשְׁחָה בֵּין שְׁנֵי עַמּוּדִים שֶׁשָּׁם שׁוֹרִים, מְקוֹם הַכִּנּוּס שֶׁל כָּל שֶׁמֶן מִשְׁחָה שֶׁשּׁוֹפֵעַ מִמַּעַל, לִשְׁפֹּךְ אוֹתוֹ לְפִי הָאַמָּה וּלְהָרִיק אוֹתוֹ בַּתְּעוּדָה הַזֹּאת, וְאָז נִקְשָׁר הַכֹּל קֶשֶׁר אֶחָד נֶאֱמָן. 
 
בֹּא וּרְאֵה מַה בֵּין אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה לִנְבִיאִים נֶאֱמָנִים: אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה עֲדִיפִים מִנְּבִיאִים בְּכָל פַּעַם, שֶׁהֵם עוֹמְדִים בְּדַרְגָּה עֶלְיוֹנָה יוֹתֵר מִבַּנְּבִיאִים — אֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה עוֹמְדִים לְמַעְלָה, בְּמָקוֹם שֶׁנִּקְרָא תוֹרָה, שֶׁהוּא קִיּוּמָהּ שֶׁל כָּל הָאֱמוּנָה, וּנְבִיאִים עוֹמְדִים לְמַטָּה בְּמָקוֹם שֶׁנִּקְרְאוּ נֵצַח וְהוֹד; וְאוֹתָם שֶׁאוֹמְרִים דְּבָרִים בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, עוֹמְדִים לְמַטָּה מִכֻּלָּם. אַשְׁרֵי אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, שֶׁהֵם בְּדַרְגָּה יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה עַל הַכֹּל: מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, לֹא צָרִיךְ לֹא לְקָרְבָּנוֹת וְלֹא לְעוֹלוֹת, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה עֲדִיפָה מֵהַכֹּל, וְקֶשֶׁר שֶׁל הָאֱמוּנָה שֶׁל הַכֹּל — וְעַל זֶה כָּתוּב «דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם», «שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךְ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל». 
 
עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, מָצְאוּ אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא וּשְׁלֹשָׁה עַנְפֵי הֲדַס בְּיָדוֹ. שאלוהו לָמָּה לְךְ אֶת אֵלֶּה, וְהֵשִׁיב לְהַרְוִיחַ אֲבֵדָה. רבי אלעזר שיבח את תשובתו ושאל לְשֵׁם מָה שְׁלֹשָׁה דַּוְקָא, והלה ענה: אֶחָד לְאַבְרָהָם, אֶחָד לְיִצְחָק, וְאֶחָד לְיַעֲקֹב, וְקָשַׁרְתִּי אוֹתָם יַחַד וְהֵרַחְתִּי בָהֶם, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב «לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶך». מִשּׁוּם שֶׁבָּרֵיחַ הַזֶּה עוֹמֶדֶת חֻלְשַׁת הַנֶּפֶשׁ, וּבָאֱמוּנָה הַזּוֹ מִתְקַיֶּמֶת, וְשׁוֹפְעוֹת בְּרָכוֹת מִמַּעְלָה וּמַטָּה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

Torat Emet / Rav Pinhas Reuven — CC BY-NC-SA 2.5