זוהר ויקרא — דף לח ע"א
סיכום
בָּרֵאשִׁית נִלְמָד כִּי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִתְבָּרֶכֶת עַל יְדֵי הַכֹּהֵן, וְיִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכִים עַל יְדֵי הַכֹּהֵן, וְהַכֹּהֵן עַצְמוֹ מִתְבָּרֵךְ עַל יְדֵי הַכֹּהֵן הָעֶלְיוֹן. עַל הַפָּסוּק «זְכֹר רַחֲמֶיךְ ה' וַחֲסָדֶיךְ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה» מוּסְבָּר שֶׁיַּעֲקֹב וְאַבְרָהָם הֵם אֵלֶּה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָטַל מִן הָעוֹלָם וְהֶעֱלָה לְמַעְלָה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מֵהֶם מֶרְכָּבָה הַמְּגִנָּה עַל הָעוֹלָם. יִצְחָק אֵינוֹ נִזְכָּר כָּאן מִשּׁוּם שֶׁהוּא נוֹתָר כְּדֵי לְהִפָּרַע מֵאוֹיְבֵי בָּנָיו, כָּעוֹלֶה מִן הַפָּסוּק «עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶּך». מוּסְבָּר עוֹד שֶׁבִּבְרִיאַת הָעוֹלָם יִצְחָק לְבַדּוֹ לֹא הִסְפִּיק לְקַיְּמוֹ, וְלָכֵן נוֹסַף אַבְרָהָם וּלְבַסּוֹף יַעֲקֹב הַמְּשַׁתֵּף אֶת יִצְחָק וּמְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם, וְזֶהוּ סוֹד הַכָּתוּב «בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמַיִם».<br />
<br />
בְּיוֹם הַשְּׁמִינִי, לְאַחַר שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים, נִדְרָשׁ אַהֲרֹן לְהִשְׁתַּלֵּם מִן הַשִּׁבְעָה וּלְהִתְתַּקֵּן עַל חֶטְאוֹ הַקּוֹדֵם. לָכֵן נֶאֱמַר לוֹ לָקַחַת עֵגֶל לְחַטָּאת, דַּוְקָא כְּדֵי לְכַפֵּר עַל אוֹתוֹ עֵגֶל שֶׁחָטְאוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה מַדּוּעַ «בֶּן בָּקָר וְלֹא בֶּן פָּרָה» — וְהַתְּשׁוּבָה הִיא שֶׁאֵין זֶה רָאוּי לְהַקְרִיב לַפָּרָה מִתּוֹכָהּ עַצְמָהּ, כְּמָשָׁל מִי שֶׁשּׁוֹלֵחַ דּוֹרוֹן לַמֶּלֶךְ וְצָרִיךְ לְהָבִיא אוֹתוֹ מִבַּיִת אַחֵר וְלֹא מִבֵּית הַמֶּלֶךְ.<br />
<br />
הַקָּרְבָּן «לְחַטָּאת» בָּא לְטַהֵר אֶת אַהֲרֹן מֵאוֹתוֹ הַחֵטְא, וְאִלּוּ הָאַיִל קָרֵב «לְעֹלָה תְּמִימִם» — וְהַכַּוָּנָה לִשְׁנֵי אֵילִים: אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק בָּעֲקֵדָה, הַנִּזְכָּר פַּעֲמַיִם בַּכָּתוּב, בְּ«וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל» וּבְ«וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל». וְאִלּוּ לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר «קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת» וְלֹא עֵגֶל, מִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל כְּבָר קִבְּלוּ אֶת עָנְשָׁם עַל חֵטְא הָעֵגֶל בְּדַרְכִים שׁוֹנוֹת, וְלָכֵן קָרְבָּנָם הוּא עֵגֶל לְעוֹלָה וְלֹא לְחַטָּאת.<br />
<br />
בְּיוֹם הַשְּׁמִינִי, לְאַחַר שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים, נִדְרָשׁ אַהֲרֹן לְהִשְׁתַּלֵּם מִן הַשִּׁבְעָה וּלְהִתְתַּקֵּן עַל חֶטְאוֹ הַקּוֹדֵם. לָכֵן נֶאֱמַר לוֹ לָקַחַת עֵגֶל לְחַטָּאת, דַּוְקָא כְּדֵי לְכַפֵּר עַל אוֹתוֹ עֵגֶל שֶׁחָטְאוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה מַדּוּעַ «בֶּן בָּקָר וְלֹא בֶּן פָּרָה» — וְהַתְּשׁוּבָה הִיא שֶׁאֵין זֶה רָאוּי לְהַקְרִיב לַפָּרָה מִתּוֹכָהּ עַצְמָהּ, כְּמָשָׁל מִי שֶׁשּׁוֹלֵחַ דּוֹרוֹן לַמֶּלֶךְ וְצָרִיךְ לְהָבִיא אוֹתוֹ מִבַּיִת אַחֵר וְלֹא מִבֵּית הַמֶּלֶךְ.<br />
<br />
הַקָּרְבָּן «לְחַטָּאת» בָּא לְטַהֵר אֶת אַהֲרֹן מֵאוֹתוֹ הַחֵטְא, וְאִלּוּ הָאַיִל קָרֵב «לְעֹלָה תְּמִימִם» — וְהַכַּוָּנָה לִשְׁנֵי אֵילִים: אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק בָּעֲקֵדָה, הַנִּזְכָּר פַּעֲמַיִם בַּכָּתוּב, בְּ«וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל» וּבְ«וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל». וְאִלּוּ לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר «קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת» וְלֹא עֵגֶל, מִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל כְּבָר קִבְּלוּ אֶת עָנְשָׁם עַל חֵטְא הָעֵגֶל בְּדַרְכִים שׁוֹנוֹת, וְלָכֵן קָרְבָּנָם הוּא עֵגֶל לְעוֹלָה וְלֹא לְחַטָּאת.<br />
Torat Emet / Rav Pinhas Reuven — CC BY-NC-SA 2.5
