זוהר ויקרא — דף לט ע"ב

מוּסְבָּר כִּי הַפָּסוּק «וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב» נֶאֱמַר עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְכִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבֵּחַ אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁהִיא מְשַׁבַּחַת אוֹתוֹ. «הוֹלֵךְ לְדוֹדִי» — זֶה יִצְחָק שֶׁנִּקְרָא יְדִיד מִבֶּטֶן, וְ«לְמֵישָׁרִים» פֵּרוּשׁוֹ לְהַכְלִיל שְׂמֹאל בְּיָמִין, שֶׁבִּגְלַל שִׂמְחַת אוֹתוֹ יַיִן טוֹב נִכְלָל הַשְּׂמֹאל בַּיָּמִין וְכֻלָּם שְׂמֵחִים.<br />
<br />
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יִצְחָק נָשְׁקוּ אֶת רֹאשׁ הָעֶלֶם וְשָׂמְחוּ עִמּוֹ, וְכִנּוּהוּ "רַבִּי יֵיסָא". הוּא סִפֵּר שֶׁאָבִיו, שֶׁנִּפְטַר מִן הָעוֹלָם, לִמְּדוֹ כָּל יוֹם שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי תוֹרָה וּבַלַּיְלָה שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי חָכְמַת הָאַגָּדָה, וְכָעֵת הוּא גָּר עִם אָדָם שֶׁמּוֹנֵעַ אוֹתוֹ מִן הַתּוֹרָה. כְּשֶׁשָּׁמַע רַבִּי יְהוּדָה אֶת הַפְּרָטִים עַל אוֹתוֹ אָדָם — זָקֵן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְבָרֵךְ וְלֹא שָׂם אֶת בָּנָיו בְּבֵית הָרַב — אָמַר לָעֶלֶם לַעֲזֹב אוֹתוֹ וְלָבוֹא אֲלֵיהֶם.<br />
<br />
כְּשֶׁשָּׁמַע רַבִּי יְהוּדָה כִּי אֲבִי הָעֶלֶם הוּא רַבִּי זְעֵירָא מִכְּפָר רָאמִין, בָּכָה וְסִפֵּר שֶׁלָּמַד מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה וּשְׁנַיִם בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. יָשְׁבוּ בְּשָׂדֶה וּבִקְּשׁוּ מֵהָעֶלֶם לוֹמַר דָּבָר אֶחָד מִמַּה שֶּׁלִּמְּדוֹ אָבִיו בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.<br />
<br />
הָעֶלֶם פָּתַח בַּפָּסוּק «וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדלִים», וּבֵאֵר כִּי הַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים הֵם הָאָבוֹת, הַמֻּשְׁקִים בָּרִאשׁוֹנָה וּמִשְׁתָּרְשִׁים עַל הַכֹּל. אֶת «הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת» פֵּרֵשׁ כְּדָוִד הַמֶּלֶךְ, וְאֶת «כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהו» פֵּרֵשׁ כְּמַלְאָכִים קְדוֹשִׁים הַמְקַדְּשִׁים אֶת שֵׁם רִבּוֹנָם בְּכָל יוֹם. רַבִּי יִצְחָק הוֹסִיף כִּי הַחַיָּה הָעֶלְיוֹנָה עַל הַכֹּל הִיא זוֹ שֶׁמִּמֶּנָּה שׁוֹפֵעַ הַנָּהָר הָעֶלְיוֹן וּמַשְׁקֶה עַד הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא אֶרֶץ, וְהָעוֹף תָּלוּי וּמֻשְׁקֶה בְּאוֹתָהּ אֶרֶץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב «וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ».<br />