זוהר ויקרא — דף נח ע"ב

סיכום

יֵשׁ זְמַנִּים בַּשָּׁבוּעוֹת שֶׁרְצוֹנוֹת נִמְצָאִים, וְיֵשׁ זְמַנִּים בַּשָּׁבוּעוֹת שֶׁדִּינִים נִמְצָאִים בָּעוֹלָם. וְיֵשׁ זְמַנִּים בַּיָּמִים שֶׁנִּמְצָא רָצוֹן בָּעוֹלָם וְהָעוֹלָם מִתְבַּשֵּׂם, וְיֵשׁ זְמַנִּים בַּיָּמִים שֶׁהַדִּינִים תְּלוּיִים וְנִמְצָאִים, וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעוֹת. וְעַל זֶה כָּתוּב "וְעֵת לְכָל חֵפֶץ וְגוֹ'", וְכָתוּב "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךְ וְגוֹ'", וְכָתוּב "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ", וְכָתוּב "לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה", וְכָתוּב "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי", וְלִפְעָמִים שֶׁהוּא קָרוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו". וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ'".<br />
<br />
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: הֲרֵי בֵּאַרְנוּ אֶת הַדָּבָר בְּעִתּוֹ, וְכָךְ הוּא וַדַּאי, וְכָאן בָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַזְהִיר אֶת אַהֲרֹן שֶׁלֹּא יִטְעֶה בְּאוֹתוֹ חֵטְא שֶׁטָּעוּ בָנָיו, שֶׁהֲרֵי הָעֵת הַזּוֹ יְדוּעָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְחַבֵּר עֵת אַחֶרֶת לַמֶּלֶךְ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ", כְּלוֹמַר, אַף עַל גַּב שֶׁיֵּרָאֶה זְמַן הַנִּמְסָר לְיַד אַחֵר לְהַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם, וְיֵרָאֶה שֶׁאֶפְשָׁר לְיַחֵד בּוֹ וּלְקָרְבוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהֲרֵי "אֲנִי וּשְׁמִי אֶחָד הוּא" — בְּכָל זֹאת "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ". וְאִם רוֹצֶה לָדַעַת בַּמֶּה יִכָּנֵס — בְּזֹאת, "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ", שֶׁה"זֹאת" הַזּוֹ הִיא הָעֵת הָאֲחוּזָה בִּשְׁמִי, בְּאוֹתָהּ י' הָרְשׁוּמָה בִּשְׁמִי יִכָּנֵס אֶל הַקֹּדֶשׁ, אֲבָל וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת. וְכֵן שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: כָּתוּב "אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ", וְכָךְ הוּא וַדַּאי: "אֶת הַכֹּל" — זֶה עִם זֶה, שֶׁלֹּא יִתְעָרְבוּ אֲחֵרִים בֵּינֵיהֶם; "בְעִתּוֹ" — מַמָּשׁ וְלֹא בְאַחֵר, וּמִשּׁוּם כָּךְ הָאַזְהָרָה לְאַהֲרֹן "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ", אֲבָל בַּמֶּה יִכָּנֵס — בְּזֹאת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ".<br />
<br />
רַבִּי אֶלְעָזָר הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי אָבִיו, וְאָמַר לוֹ: כָּתוּב בַּעֲדַת קֹרַח "וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל", מַה זֶּה "וַיֹּאבְדוּ"? אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִקֶּרֶב עַמָּהּ". אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: שׁוֹנִים בְּנֵי אַהֲרֹן, שֶׁלֹּא נֶאֶמְרָה בָּהֶם אֲבֵדָה כְּמוֹ בַּעֲדַת קֹרַח, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם "וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" וְ"הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ", לְהַכְלִיל אֶת אוֹתָם מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים שֶׁהִקְרִיבוּ קְטֹרֶת בְּשָׂמִים וְאָבְדוּ וַדַּאי, אֲבָל אֵלֶּה, נָדָב וַאֲבִיהוּא, לֹא אָבְדוּ. וְהוֹסִיף וְשָׁאַל: כָּתוּב "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ" וְכָתוּב "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ", וְכֵיוָן שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת", מַדּוּעַ לֹא נִכְתַּב בְּאֵיזֶה זְמַן יִכָּנֵס? אָמַר לוֹ אֶלְעָזָר: הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר, וְדָבָר אֶחָד הוּא וּזְמַן אֶחָד שֶׁיָּדְעוּ הַכֹּהֲנִים, אֶלָּא שֶׁעַל מַה שֶּׁחָטְאוּ בָנָיו בָּא לְהַזְהִיר כָּאן, וַהֲרֵי זֶה נִתְבָּאֵר. אָמַר לוֹ: אַף אֲנִי כָּךְ סָבַרְתִּי, וְרָצִיתִי לְיַשֵּׁב אֶת הַדָּבָר.<br />
<br />
אָמַר לוֹ: אֶלְעָזָר בְּנִי, בֹּא רְאֵה, כָּל הַקָּרְבָּנוֹת וְכָל הָעוֹלוֹת הֵם נַחַת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲבָל לֹא הָיְתָה נַחַת כְּמוֹ קְטֹרֶת זוֹ, שֶׁהִיא מְעֻלָּה מֵהַכֹּל, וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיוּ מַכְנִיסִים אוֹתָהּ לִפְנַי וְלִפְנִים בְּלַחַשׁ. וְלָכֵן לֹא נֶעֶנְשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם בִּשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת וְהָעוֹלוֹת כְּמוֹ בַּקְּטֹרֶת, שֶׁכָּל עֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּאן נִקְשֶׁרֶת וְנִקְטֶרֶת יוֹתֵר מֵהַכֹּל, וְלָכֵן נִקְרֵאת קְטֹרֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב". פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְדָרַשׁ: "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים וְגוֹ'" — רֵיחַ זֶה רֵיחַ הַקְּטֹרֶת, שֶׁהוּא דַּק וּמְעֻלֶּה וּפְנִימִי מֵהַכֹּל, וּכְשֶׁעוֹלֶה אוֹתוֹ הָרֵיחַ לְהִתְקַשֵּׁר בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁל הַנְּחָלִים הַנּוֹבְעִים, מִתְעוֹרְרִים זֶה עִם זֶה וְנִקְשָׁרִים כְּאֶחָד, וְאָז הֵם שְׁמָנִים טוֹבִים לְהָאִיר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים". וְאָז מוּרָק שֶׁמֶן מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה, בְּאוֹתָן הַדְּרָגוֹת הַנִּקְרָאוֹת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב "שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ". "עֲלָמוֹת" כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ — עוֹלָמוֹת מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "עַל עֲלָמוֹת שִׁיר", וְהַכֹּל אֶחָד. וּבְסֵפֶר רַב הַמְנוּנָא סָבָא כָּתוּב: מַה זֶּה "עֲלָמוֹת"? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ", וְ"נַעֲרֹתֶיהָ" אֵלּוּ הָעֲלָמוֹת, "אֲהֵבוּךָ" — לְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ וּלְזַמֵּר לְפָנֶיךָ, וּמִשָּׁם יוֹצְאוֹת בְּרָכוֹת לְכָל הַתַּחְתּוֹנִים, וּמִתְבָּרְכִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים.

Torat Emet / Rav Pinhas Reuven — CC BY-NC-SA 2.5

Scroll to Top