זוהר בראשית — דף מו ע"ב

רבי שמעון ורבי יוסי מבארים שהשם ״אלהים״ הוא אלהים חיים למעלה, ורבי אלעזר אומר שכל הצבאות היו גנוזות בארץ עד שהצטרכו. הפסוק ״יהי מארת״, שמארת כתוב חסר, מזכיר את הנחש הרע שהטיל זהמה ועשה פרוד בין השמש ללבנה. רבי שמעון אומר שכל החשבונות של התקופות והעבורים הם בלבנה, ומסביר נקדה נסתרת למעלה ונקדה נגלית למטה, וישראל הדבקים בקדוש ברוך הוא מחשבים את הלבנה. בפסוק ״ישרצו המים״ ו״עוף יעופף״ מזכיר רבי שמעון את מיכאל וגבריאל, ורבי אבא את רפאל ואוריאל. אחר כך התנינים הגדלים, שהם שבעים ממנים גדולים על שבעים העמים לפי הזוהר, ונפש החיה הרומשת היא ישראל.