זוהר בראשית — דף נ ע"א

הזוהר ממשיך בענין מי שיוצא לדרך: עליו לשמר את מעשיו כדי שהזווג העליון לא יפרד ממנו. כשהוא נכנס לביתו עליו לשמח את אשתו משני טעמים: חדות המצוה היא חדות השכינה, ואם אשתו מתעברת מרוקן בה הזווג העליון נשמה קדושה. כך גם תלמידי חכמים בשבת, ומי ששמר על אשתו בימי טמאתה. אחר כך נאמר שעיקר הבית היא האשה, והשכינה באה לבית, כמו בשרה שנר דלק באהלה. האם העליונה והאם התחתונה מברכות את הזכר, והוא מתעטר בשתי נקבות, על הפסוק ״עד תאות גבעות עולם״. ביציאה לדרך האם העליונה לבדה עמו.