זוהר בראשית — דף נז ע"א

הזוהר מבחין בין ״רשע״ לבין ״רע״ לפי הפסוק ״רק רע כל היום״: רע הוא מי שמשחית דרכו ומטמא את עצמו ואת הארץ ומחזק את רוח הטומאה, והשכינה מתסלקת בגללו, כפי שנאמר על יעקב ועל ער. על ״וינחם ה׳ כי עשה את האדם... ויתעצב אל לבו״ נדרש ״הוי מושכי העון בחבלי השוא״: ה׳ אינו רוצה לאבד את מעשה ידיו ומאריך להם. רבי ייסא אומר שהנחמה לטוב, ורבי חזקיה שהנחמה לרע, ואז הדין כבר אינו תלוי בתשובה.