זוהר בראשית — דף נט ע"א

הזוהר מבאר את הפסוק ״וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר״: לבו הוא הקדוש ברוך הוא, שאינו הולך עם מי שאינו מאמין ברבונו, אינו מבקש את סיועו ואינו עוסק בדברי תורה בדרך. הוא מביא את מי שמלגלג על אות הברית, ואת רבי ייבא הזקן שהסתכל בו ונעשה גל של עצמות. אחר כך הוא דן בפסוק ״הורני ה׳ דרכך אהלך באמתך״, וקובע שמי שירא את ה׳ שרויה עמו האמונה. הוא מפרש גם את ״וארח צדיקים כאור נגה״ כאור שנברא במעשה בראשית ונגנז לצדיקים לעולם הבא, ואת ״דרך רשעים כאפלה״: הרשעים צווחים ״אוי לנו״, והצדיקים יירשו ארץ.