זוהר ויקרא — דף טז ע"א

רבי יצחק דורש 'כי גדול מעל שמים חסדך' - 'מעל שמים' היינו האם (השכינה) העולה מעל המקום הנקרא שמים, ולכן נקראת תשובה; רבי יהודה מדייק את לשון 'מעל' כמורה על מדרגה עליונה יותר. כשהמעשים למטה מוכשרים והאם בשמחה, מתגלה העתיק הקדוש והאור שב לזעיר אנפין, הכל בשלמות ובברכה - זהו 'ישוב ירחמנו' (מיכה ז), שיבת העתיק הקדוש להתגלות. מכאן דיון בגנב המשיב את הגזלה (המשיב את היראה התחתונה שגנב, לא העליונה) ובפסוק 'נפש כי תחטא' (נפש דווקא, לא רוח ולא נשמה). לבסוף, מעשה ברבי אבא ורבי אלעזר לפני רבי שמעון על הפסוק 'צדיק כתמר יפרח' - כתמר המאחר לפרוח שבעים שנה, רמז לגלות בבל ושיבת השכינה אחרי שבעים שנה; 'צדיק' הוא הקדוש ברוך הוא; 'כארז בלבנון ישגה' - הארז הוא הקדוש ברוך הוא, לבנון היא עדן העליון, הגדל רק במי הנהר; ברמז לגלות האחרונה, עד הגאולה וקימת המתים, 'שמים חדשים וארץ חדשה'.