זוהר ויקרא — דף לח ע"ב
סיכום
לְגַבֵּי הַצִּוּוּי «קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת» מוּסְבָּר שֶׁהַסִּבָּה הִיא שֶׁבַּתְּחִלָּה הִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל לַשְּׂעִירִים הַשּׁוֹלְטִים עַל הֶהָרִים, וּלְכֵן נִדְרָשִׁים לְהִטָּהֵר מֵאוֹתוֹ הַחֵטְא וְגַם לְחִדּוּשׁ הַלְּבָנָה. וְהַשּׁוֹר וְהָאַיִל קְרֵבִים לִשְׁלָמִים דַּוְקָא, וְלֹא פַּר, מִשּׁוּם שֶׁהַשּׁוֹר שָׁלֵם וּמַרְאֶה שָׁלוֹם, וְהָאַיִל הוּא מִשּׁוּם אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק, וְעוֹלִים לִשְׁלָמִים כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.<br />
<br />
כָּל הַשִּׂמְחָה שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם נָבְעָה מִכָּךְ שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִתְעַטְּרָה וְהִתְבָּרְכָה עַל יְדֵי הַכֹּהֵן בִּשְׁלֵמוּת, וְהָיְתָה זוֹ שִׂמְחַת הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים כְּאֶחָד. אֶלָּא שֶׁנָּדָב וַאֲבִיהוּא עוֹרְרוּ עִרְבּוּבְיָה בֵּין הַגְּבִירָה וְהַמֶּלֶךְ, וּמִשּׁוּם כָּךְ «וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אֹתָם». לָכֵן נֶאֱמַר לְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר «רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעו», שֶׁכֵּן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּמַטָּה צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת כְּמוֹ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּמַעְלָה.<br />
<br />
מוּסְבָּר שֶׁכָּל שִׂמְחַת הַמַּעְלָה תְּלוּיָה בְּאוֹתוֹ שֶׁמֶן קָדוֹשׁ, וְלָכֵן הַכֹּהֵן שֶׁשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה שׁוֹפֵעַ עָלָיו צָרִיךְ לְהַרְאוֹת שִׂמְחָה וְהֶאָרַת פָּנִים, וְלֹא יֵרָאֶה בּוֹ פְּגָם כְּלָל. וְאִלְמָלֵא הֶרְאוּ אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר פְּגָם בִּלְבוּשָׁם אוֹ בְּרָאשֵׁיהֶם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהַדִּין עָמַד לִפְעֹל, לֹא הָיוּ נִצּוֹלִים.<br />
<br />
עוֹד מוּבָא כִּי רְאוּיָה הָיְתָה אֱלִישֶׁבַע לְאַהֲרֹן מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, כְּשֵׁם שֶׁרְאוּיָה הָיְתָה בַּת שֶׁבַע לְדָוִד. אֶלָּא שֶׁשָּׁם הַחִבּוּר הָיָה לְדִין, לַעֲרֹךְ קְרָבוֹת וְלִשְׁפֹּךְ דָּמִים, וְכָאן הַחִבּוּר הָיָה לְשָׁלוֹם וּלְשִׂמְחָה וּלְהֶאָרַת פָּנִים. וְעַל «קוֹל הַשּׁוֹפָר» מוּסְבָּר שֶׁזֶּהוּ יַעֲקֹב, הַכּוֹלֵל אֶת הָאָבוֹת כְּאֶחָד, וְכִי מִתּוֹךְ אוֹתוֹ הַשּׁוֹפָר יוֹצְאִים שִׁבְעָה קוֹלוֹת הַמַּשְׁקִים וּמַרְוִים אֶת הָאָבוֹת וְאַחַר כָּךְ אֶת הַבָּנִים.<br />
<br />
כָּל הַשִּׂמְחָה שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם נָבְעָה מִכָּךְ שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִתְעַטְּרָה וְהִתְבָּרְכָה עַל יְדֵי הַכֹּהֵן בִּשְׁלֵמוּת, וְהָיְתָה זוֹ שִׂמְחַת הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים כְּאֶחָד. אֶלָּא שֶׁנָּדָב וַאֲבִיהוּא עוֹרְרוּ עִרְבּוּבְיָה בֵּין הַגְּבִירָה וְהַמֶּלֶךְ, וּמִשּׁוּם כָּךְ «וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אֹתָם». לָכֵן נֶאֱמַר לְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר «רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעו», שֶׁכֵּן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּמַטָּה צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת כְּמוֹ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּמַעְלָה.<br />
<br />
מוּסְבָּר שֶׁכָּל שִׂמְחַת הַמַּעְלָה תְּלוּיָה בְּאוֹתוֹ שֶׁמֶן קָדוֹשׁ, וְלָכֵן הַכֹּהֵן שֶׁשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה שׁוֹפֵעַ עָלָיו צָרִיךְ לְהַרְאוֹת שִׂמְחָה וְהֶאָרַת פָּנִים, וְלֹא יֵרָאֶה בּוֹ פְּגָם כְּלָל. וְאִלְמָלֵא הֶרְאוּ אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר פְּגָם בִּלְבוּשָׁם אוֹ בְּרָאשֵׁיהֶם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהַדִּין עָמַד לִפְעֹל, לֹא הָיוּ נִצּוֹלִים.<br />
<br />
עוֹד מוּבָא כִּי רְאוּיָה הָיְתָה אֱלִישֶׁבַע לְאַהֲרֹן מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, כְּשֵׁם שֶׁרְאוּיָה הָיְתָה בַּת שֶׁבַע לְדָוִד. אֶלָּא שֶׁשָּׁם הַחִבּוּר הָיָה לְדִין, לַעֲרֹךְ קְרָבוֹת וְלִשְׁפֹּךְ דָּמִים, וְכָאן הַחִבּוּר הָיָה לְשָׁלוֹם וּלְשִׂמְחָה וּלְהֶאָרַת פָּנִים. וְעַל «קוֹל הַשּׁוֹפָר» מוּסְבָּר שֶׁזֶּהוּ יַעֲקֹב, הַכּוֹלֵל אֶת הָאָבוֹת כְּאֶחָד, וְכִי מִתּוֹךְ אוֹתוֹ הַשּׁוֹפָר יוֹצְאִים שִׁבְעָה קוֹלוֹת הַמַּשְׁקִים וּמַרְוִים אֶת הָאָבוֹת וְאַחַר כָּךְ אֶת הַבָּנִים.<br />
Torat Emet / Rav Pinhas Reuven — CC BY-NC-SA 2.5