זוהר ויקרא — דף לט ע"א
סיכום
אַהֲרֹן לָקַח אֶת אֱלִישֶׁבַע כְּדֵי לְבַסֵּם וּלְשַׂמֵּחַ אוֹתָהּ וּלְחַבְּרָהּ עִם הַמֶּלֶךְ בְּזִוּוּג שָׁלֵם, שֶׁתִּמָּצֶאנָה בְּרָכוֹת לְכָל הָעוֹלָמוֹת עַל יָדוֹ. מִשּׁוּם כָּךְ הַכֹּהֵן צָרִיךְ לְהִמָּצֵא בְּהֶאָרַת פָּנִים וּבְשִׂמְחָה, וְלָכֵן דִּין וְרֹגֶז וְעֶצֶב מְרֻחָקִים מִמֶּנּוּ. וְעַל כֵּן «וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה, וְלֹא הַכֹּהֵן», וְעָלָיו נֶאֱמַר «יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּך».<br />
<br />
מוּסְבָּר כִּי «רֵאשִׁיתוֹ שֶׁל יַיִן שִׂמְחָה, וְסוֹפוֹ עַצְבוּת», וְכִי הַיַּיִן בָּא מִצַּד הַלְוִיִּם, בְּעוֹד שֶׁצַּד הַכֹּהֵן הוּא מַיִם צְלוּלִים וּמְאִירִים.<br />
<br />
יַיִן וְשֶׁמֶן וּמַיִם יָצְאוּ מִמָּקוֹם אֶחָד: הַשֶּׁמֶן וְהַמַּיִם לְיָמִין, נוֹטְלִים אוֹתָם הַכֹּהֲנִים, וְהַשֶּׁמֶן הוּא תָּמִיד בַּחֲשַׁאי, בָּא מִצַּד הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁאֵינָהּ נִשְׁמַעַת. וְהַיַּיִן, הַבָּא לְהָרִים קוֹל וְלֹא לִשְׁתֹּק לְעוֹלָמִים, יוֹרְשִׁים אוֹתוֹ הַלְוִיִּם לְצַד הַשְּׂמֹאל, וְעוֹמְדִים בְּדִין, שֶׁכָּתוּב «וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע». וְלָכֵן כְּשֶׁהַכֹּהֵן נִכְנָס לַמִּקְדָּשׁ לַעֲבוֹדָתוֹ אָסוּר לוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן, שֶׁהֲרֵי מַעֲשָׂיו בְּסוֹד וּבַחֲשַׁאי, וְהַיַּיִן מְגַלֶּה רָזִים.<br />
<br />
מְסֻפָּר שֶׁרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יִצְחָק הָלְכוּ מִבֵּית מֵרוֹן לְצִפּוֹרִי וּפָגְשׁוּ עֶלֶם עִם יַיִן רָקוּחַ בִּדְבַשׁ. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח בַּפָּסוּק «וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים», וּפֵרֵשׁ שֶׁזֶּהוּ יֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, טוֹב לָעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָעוֹלָם הַבָּא. הָעֶלֶם הֶעִיר בְּחֻכְמָה כִּי הַכָּתוּב אוֹמֵר «כְּיֵין הַטּוֹב» וְלֹא «מִיֵּין הַטּוֹב», וְרַבִּי יְהוּדָה הֶחְמִיא לוֹ עַל כָּךְ.<br />
<br />
מוּסְבָּר כִּי «רֵאשִׁיתוֹ שֶׁל יַיִן שִׂמְחָה, וְסוֹפוֹ עַצְבוּת», וְכִי הַיַּיִן בָּא מִצַּד הַלְוִיִּם, בְּעוֹד שֶׁצַּד הַכֹּהֵן הוּא מַיִם צְלוּלִים וּמְאִירִים.<br />
<br />
יַיִן וְשֶׁמֶן וּמַיִם יָצְאוּ מִמָּקוֹם אֶחָד: הַשֶּׁמֶן וְהַמַּיִם לְיָמִין, נוֹטְלִים אוֹתָם הַכֹּהֲנִים, וְהַשֶּׁמֶן הוּא תָּמִיד בַּחֲשַׁאי, בָּא מִצַּד הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁאֵינָהּ נִשְׁמַעַת. וְהַיַּיִן, הַבָּא לְהָרִים קוֹל וְלֹא לִשְׁתֹּק לְעוֹלָמִים, יוֹרְשִׁים אוֹתוֹ הַלְוִיִּם לְצַד הַשְּׂמֹאל, וְעוֹמְדִים בְּדִין, שֶׁכָּתוּב «וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע». וְלָכֵן כְּשֶׁהַכֹּהֵן נִכְנָס לַמִּקְדָּשׁ לַעֲבוֹדָתוֹ אָסוּר לוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן, שֶׁהֲרֵי מַעֲשָׂיו בְּסוֹד וּבַחֲשַׁאי, וְהַיַּיִן מְגַלֶּה רָזִים.<br />
<br />
מְסֻפָּר שֶׁרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יִצְחָק הָלְכוּ מִבֵּית מֵרוֹן לְצִפּוֹרִי וּפָגְשׁוּ עֶלֶם עִם יַיִן רָקוּחַ בִּדְבַשׁ. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח בַּפָּסוּק «וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים», וּפֵרֵשׁ שֶׁזֶּהוּ יֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, טוֹב לָעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָעוֹלָם הַבָּא. הָעֶלֶם הֶעִיר בְּחֻכְמָה כִּי הַכָּתוּב אוֹמֵר «כְּיֵין הַטּוֹב» וְלֹא «מִיֵּין הַטּוֹב», וְרַבִּי יְהוּדָה הֶחְמִיא לוֹ עַל כָּךְ.<br />
Torat Emet / Rav Pinhas Reuven — CC BY-NC-SA 2.5