זוהר ויקרא — דף מד ע"א

פרשת תזריע נפתחת בדין הנקבה הנולדת: כפי שהוסבר, כאשר צד השמאל שולט והימין נכנע, הנקבה רחוקה יותר מן הזכר בהיקשרות הרוח בגוף, שכן השמאל אינו מתיישב כמו הימין, ונמצא בכך ביתר תוקף.<br />
<br />
על כך פותח רבי יהודה בפסוק "אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶּךְ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינו" (שמואל א, ב). הפסוק קשה לכאורה: "אֵין קָדוֹשׁ כַּה'" משתמע שיש קדוש אחר, שהרי נאמר "כַּה'"; וכן "וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ" משתמע שיש צור אחר.<br />
<br />
אלא ודאי שישנם קדושים רבים: קדושים למעלה, כנאמר "וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא" (דניאל ד), וישראל עצמם קדושים, כנאמר "קְדשִׁים תִּהְיו" (ויקרא יט). וכולם קדושים, אך אינם קדושים כה'. הטעם לכך הוא "כִּי אֵין בִּלְתֶּך" – קדושת הקדוש ברוך הוא קיימת בלתי תלויה בקדושתם, שהרי אין הוא זקוק לקדושה שלהם; אך הם אינם קדושים בלעדיו, וזהו "אֵין בִּלְתֶּךְ", כלומר קדושתם אינה קיימת זולתו.<br />
<br />
וכן "וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ": הקדוש ברוך הוא צר צורה בתוך צורה, מתקין אותה, נופח בה רוח חיים ומוציא אותה לאוויר העולם. ויש גם "צור" במובן אחר, כנאמר "הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם" (ישעיה נא) ו"וְהִכִּיתָ בַצּוּר" (שמות יז), וכולם נקראים "צור", אך אין צור בכולם כאלוהינו, שלו השלטון והמלכות על הכול.<br />
<br />
מסופר כי רבי חייא ורבי אחא ישבו לילה אחד לפני רבי אבא, וקמו בחצות הלילה לעסוק בתורה. בטרם יצאו החוצה, ראו כוכב אחד מכה שלוש פעמים בכוכב אחר ומסתיר את אורו. באותה שעה שמעו שני קולות משני צדדים: קול אחד לצד צפון למעלה, וקול אחד למטה, והקול מכריז ואומר: "הִכָּנְסוּ וְהִתְכַּנְּסוּ לִמְקוֹמְכֶם, עַכְשָׁו הִשְׁתַּמְּרוּת שֶׁל נְקֵבָה פְּתוּחָה" – הקדוש ברוך הוא נכנס לטייל בגן, להשתעשע עם הצדיקים שבגן. ואותו הקול עבר ושכך.