זוהר ויקרא — דף מד ע"ב

חזרו רבי אחא ורבי חייא ואמרו: הנה ודאי עת רצון, שהתעוררות כנסת ישראל היא להתחבר עם המלך הקדוש. אמר רבי אחא: ודאי אין כנסת ישראל מושפעת מהקדוש ברוך הוא אלא מתוך שירה ומתוך השבח שלה אליו.<br />
<br />
עד שבא הבוקר, ומושיט לה המלך חוט של חסד – סוד הדבר כפי שנאמר "וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדו" (אסתר ה). ואין לומר שרק לה לבדה מושיט המלך את זה, אלא לה ולכל הנדבקים עמה.<br />
<br />
פתח רבי אחא ואמר: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּו" (בראשית ב). ולמה פתח הפסוק כך? הנה התבאר שעל כן לא נכתב "כִּי טוֹב" ביום השני, משום שעתיד אדם להיפרד, ולכן נכתב "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּו".<br />
<br />
וכי לבדו היה? והלא נאמר "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם", ושנינו שאדם דו־פרצופים נברא! אלא שלא השתדל עם נקבתו ולא הייתה לו עזר כנגדו, משום שהייתה בצדו והיו יחד מאחור, ואז היה האדם לבדו.<br />
<br />
"אֶעָשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּו" – כנגד פניו, להידבק זה עם זה פנים בפנים. מה עשה הקדוש ברוך הוא? ניסר אותו ונטל הנקבה ממנו, וזהו שכתוב "וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו" – זו נקבתו, כנאמר "אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי". הביאה אליו, התקינה ככלה והביא אותה להיות כנגד פניו המאירות פנים בפנים.<br />
<br />
בשעה שנכנסה אל האדם, הקדוש ברוך הוא ברך אותם, שנאמר "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים", כחזן המברך את הכלה בשבע ברכות. מכאן למדנו: חתן וכלה, כיוון שמתברכים בשבע ברכות, נדבקים יחד כדוגמה של מעלה.<br />
<br />
ועל כן מי שבא להתחבר עם אשת איש אחר, הרי פוגם את הזיווג, שהרי זיווג כנסת ישראל עם הקדוש ברוך הוא הוא לבדו, בין בזמן רחמים ובין בזמן דין. מי שמתחבר לאשת איש אחר כאילו משקר בקדוש ברוך הוא ובכנסת ישראל, ועל זה אין הקדוש ברוך הוא מכפר לו בתשובה, והתשובה תלויה עד שיסתלק מן העולם, שנאמר "אִם יְכֻפַּר הֶעָון הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן" (ישעיה כב).<br />
<br />
רבי אלעזר אמר: מי שמשקר בכנסת ישראל לא יתקבל בתשובה עד שיידון בדין של גיהינום, קל וחומר מי שמשקר בכנסת ישראל ובקדוש ברוך הוא, וקל וחומר כל שכן אם מטריח את הקדוש ברוך הוא לעשות דמות של ממזר באשת האחר ומכחיש את פרסום המלך.<br />
<br />
רבי חייא פתח ואמר: "גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּו" (משלי כח) – אביו זה הקדוש ברוך הוא, אמו זו כנסת ישראל. ומיהי הגוזלת? מי שחומד אישה אחרת שאינה בת זוגו.<br />
<br />
שם שנינו: כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה, כאילו גוזל את הקדוש ברוך הוא ואת כנסת ישראל, שנאמר "גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּו". כל הנהנה מן העולם הזה – כלל זה הוא האישה; מי שנדבק באישה ליהנות ממנה, ואף על גב שהיא פנויה, ונהנה ממנה בלא ברכה, כאילו גוזל את הקדוש ברוך הוא ואת כנסת ישראל, משום שזיווגם הוא בשבע ברכות. ואם על פנויה כך, מי שנדבק באשת איש אחר שעומד כמו למעלה בזיווג של שבע ברכות – על אחת כמה וכמה. "חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית" (משלי כח) – זה ירבעם, "וְאֹמֵר אֵין פָּשַׁע" – שאומר הנה היא פנויה, למה אסור? משום זה הוא גוזל אביו ואמו, ולא עוד אלא שחבר הוא לאִישׁ מַשְׁחִית. ומיהו "אִישׁ מַשְׁחִית"? מי שפוגם את הדמות והתיקון של מעלה, וכל שכן מי שחומד את אשת חברו להידבק עמה, שפוגם יותר ונפגם לעולמים, שנאמר "מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה" (משלי ו).