זוהר בראשית — דף לג ע"ב

רבי חייא מפרש ״עשה ארץ בכחו״ כהקדוש ברוך הוא וכצדיק, ו״מכין תבל בחכמתו״ כארץ שלמטה. רבי יהודה ורבי יוסי מדברים על אותיות חקוקות וקשריהן, על לשון המשקל ועל שקל הקדש. רבי יצחק מבאר ״בדבר ה׳ שמים נעשו״ ו״משקה הרים מעליותיו״ כנהר ששופע ויוצא למטה. על ״יהי מארת״, שכתוב חסר ואו, מבאים הדורשים שהיא הלבנה, מאור קטן שבו תלוי הדין, והסוד של לילית בעולם. רבי אלעזר מדמה אותה לאספקלריה שאינה מאירה מעצמה, ומפרש ״הנה ארון הברית אדון כל הארץ״: הארון מקבל אור מן השמש, ואדון ואדנ״י תלויים זה בזה.