זוהר בראשית — דף מח ע"א

הזוהר מביא את הפסוק ״והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם״ ומפרש שהם המזיקים, רוחות שנבראו בלי גוף בערב שבת ולא נתקנו, והשם הקדוש לא שורה בהם. בשבת הם נטמנים בנקב התהום הרבה, וביציאת השבת משוטטים בעולם, ולכן צריך להשתמר מהם. בכניסת השבת נפרסת סכת שלום על העולם, היא השבת עצמה, והרוחות בורחות; אפילו רשעי הגיהנם שמורים. לכן מברכים ״הפורס סכת שלום״ על ישראל ועל ירושלים. כשישראל מזמינים אותה יורדת קדושה עליונה ופורסת כנפיים על הבנים כאם, ונותנת היא נשמות חדשות לכל אחד.