זוהר בראשית — דף פ ע"א

הזוהר מפרש את ״ויבן שם מזבח לה׳ הנראה אליו״ כהתגלות הדרגה ששולטת בארץ, ואת ״ויט אהלה״ כקבלת מלכות שמים בכל הדרגות; שני המזבחות הם כנגד הדרגה הגלויה והנסתרת. אברהם עולה מדרגה לדרגה אל הדרום, ואז בא הרעב והירידה למצרים, כי הארץ עדיין לא נתקנה. בהמשך, בקטעי תוספת, הפסוקים נדרשים על הנשמה: אברהם הוא הנשמה לנשמה ושרה הנשמה, לוט הוא הנחש והיצר הרע; ״עד מקום שכם״ הוא בית הכנסת, ״אלון מורה״ הם בתי המדרש, ו״והכנעני אז בארץ״ הוא היצר הרע שנכנע.