זוהר בראשית — דף קמה ע"ב

רבי חייא דורש ״אני חכמה שכנתי ערמה״: כנסת ישראל, יעקב החכם, ויצחק שהיתה לו דעת מזימות לברך את עשו; הברכות שרו על יעקב והתקיימו בו ובבניו. חלקן התקיימו בעולם הזה וכולן יתקיימו בבוא המשיח, ולכן רצה יעקב להעבירן לעתיד. רבי ייסא דורש ״ואתה אל תירא עבדי יעקב״, שיצא קול והרגיע את יעקב. בדרך אומר רבי יוסי שכל מעשה הקדוש ברוך הוא בארץ הוא בסוד החכמה, ורבי יוחנן בן זכאי אמר שלוש מאות הלכות בפסוק ״ושם אשתו מהיטבאל״. הטקסט מתאר גם את הנחש שהטיל זוהמה בחוה, ואת שני השעירים שהקריב יעקב לאביו.