זוהר בראשית — דף קס ע"ב

הזוהר מורה שאדם המתפלל יכלול את עצמו בין הרבים, כמו השונמית שאמרה ״בתוך עמי אנכי ישבת״ ביום ראש השנה, כדי שלא יזכירו את חטאיו. רבי יהודה פותח ב״הנגלו לך שערי מות״ שנאמר לאיוב, ומבאר שמות וצלמות הם זווג אחד של מלאך המות ורוכבו, ושערים אלה סתומים מבני אדם; הקדוש ברוך הוא אומר שהכול ברשותו ושהמות יבולע לנצח. אחר כך מוסבר ש״אלהים״ נאמר פעמיים ברחל, אחד מהזכר ואחד מהנקבה, ושיעקב ידע שרחל ראויה להשלים את השבטים ולא תתקיים בעולם. הקטע נפתח בדברי ה׳ ליעקב ״שוב אל ארץ אבותיך״ וממשיך בשיחת לבן ויעקב על השכר.