זוהר בראשית — דף קצב ע"ב

רבי יהודה מפרש ״לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי״: רוח נכון היא רוחו של המשיח, ״חדש״ הוא חידוש הלבנה, ולעומתו בצד האחר לב טמא ורוח עועים. רבי יוסי שואל את רבי אלעזר בדרך על ״ויצא הרוח ויעמד לפני ה׳״ ועל אחאב ונבות. רבי אלעזר משיב שלא היתה זו רוח נבות אלא רוח שקר שמסיטה את בני העולם ועולה לפני הקדוש ברוך הוא; אחאב נענש על שהרג את נבות בלי דין ונטל את כרמו. דוד ביקש להישמר ממנה, והזוהר מונה שתי דרגות, קדושה וטמאה. לבסוף נפתח הפסוק ״וה׳ נתן קולו לפני חילו״: חילו הם ישראל, ומחנהו הם הממנים המשטינים, והקדוש ברוך הוא מזדמן לשמור על ישראל.