זוהר ויקרא — דף טז ע"ב

דרשה על 'איש תהפוכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף' (משלי טז): הרשעים גורמים פגם למעלה ומפרידים בין המלך והגבירה, כי 'אחד' נאמר רק כשהם בזיווג. נבחנת השונות בין בעלי תשובה לצדיקים גמורים - בעלי תשובה משיבים את המים למקומם העליון (מקור הגן), ואילו צדיקים גמורים משפיעים ממקומם אל העולם הזה; שניהם זוכים, כל אחד בחלקו. מכאן לפסוק 'והיה כי יחטא ואשם... או מצא אבדה וכחש בה' - האבדה היא כנסת ישראל שנפרדה ממקומה ('אבדה האמונה'), ולשון 'אבד' (לא נאבד/אבוד) מרמזת שניתן להשיב. לבסוף, דברי הרועה הנאמן על מקומות מיוחדים בגיהנום לכל חטא (חילול שבת בפרהסיא, גילוי עריות, שפיכות דמים, שבועת שקר, ביאה אסורה, עבירה על שס"ה לא תעשה), הממונה עליהם שטן-יצר הרע; בתשובה נמחים הרישומים ('מחיתי כעב פשעיך'). נשמות רשעים נשרפות לאפר תחת רגלי הצדיקים בנהר דינור הזורם מכיסא הדין (דניאל ז) - צדיקים טובלים בו ומתרפאים, רשעים נדונים בו כקש לפני אש.