זוהר ויקרא — דף יז ע"ב

המשך דברי כנסת ישראל: 'ואני הייתי נזונית ממך בכל יום ומשקה את כל התחתונים... איכה אהיה בלי ברכות', ומקוננת על 'עדרי חבריך' - ישראל בני האבות, המרכבה הקדושה. משיב הקדוש ברוך הוא: סודי נסתר, אך צאי בעקבי הצאן - אלה הצדיקים הנותנים לך כוח לעמוד - ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים - תינוקות של בית רבן, שבזכות עיסוקם בתורה מתקיים העולם ומקבלת כנסת ישראל כוח בגלות; כל עוד נמצאים צדיקים ותינוקות עוסקים בתורה, יכולה כנסת ישראל לעמוד עמם בגלות, ואם לאו - הם נתפסים ראשונים אף ללא חטא, וכנסת ישראל גולה. מכאן לפסוק 'אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם' - חוטא בגלל חטאי העם ולא חטאו שלו; לפי דרשה נוספת, 'הכהן המשיח' הוא הקדוש ברוך הוא עצמו, החסר ברכות לכנסת ישראל בשל אשמת העם. רבי יצחק דורש 'זכור לאברהם ליצחק ולישראל' - השמאל (יצחק) נכלל תמיד בימין (אברהם), וישראל (יעקב) אוחז בשניהם ושלם בכל; ודן בשבועה לאבות ('אשר נשבעת להם בך') ובארץ הנזונית מהעולם העליון, הגולה בשל אשמת העם. לבסוף: אוי לאותם הסומכים על כהן או שליח ציבור שנמצא בו חטא, שהרי כל ישראל, עליונים ותחתונים, מצפים להתברך על ידו.