זוהר ויקרא — דף כג ע"ב

וכשהתרנגול קורא ובני אדם ישנים במיטותיהם ואינם מתעוררים, התרנגול קורא אחר כך, ואומר מה שאומר, והרי פירשוה. אחר כך מכה בכנפיו ואומר: אוי לפלוני הנזוף של ריבונו, שעזב את ריבונו, ולא עורר את רוחו ולא משגיח על כבוד ריבונו.<br />
<br />
כשמאיר היום, הכרוז קורא עליו ואומר: "ולא אמר איה אלוה עושי, נותן זמירות בלילה". לסייע לו באותן התשבחות, ושיהיה הכל בסיוע אחד. "עושי"?! "עושני" היה צריך להיות! מה זה "עושי"? אלא בשעה שאדם קם בחצות הלילה ומשתדל ברינת התורה, שרינת התורה לא נקראת אלא בלילה, וכשהוא נמצא בתורה כשמאיר היום, הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל מתקנים לו חוט אחד של חסד להינצל מן הכל, ולהאיר לו בין העליונים והתחתונים.<br />
<br />
רבי יהודה אמר: אני שמעתי שאמר רבי אבא את הפסוק הזה, "איה אלוה עושי" - "עושה לי" היה צריך להיות! מהו "עושי"? אלא כמו שאמרת, בשעה שהוא קם בלילה ומשתדל בתורה, כשמאיר היום מתעורר אברהם באותו חוט שלו, שכתוב בו (בראשית יד) "אם מחוט ועד שרוך נעל" וגו'. והקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל מתקנים אותו, ועושים אותו בכל יום בריה חדשה. זהו שכתוב "אלוה עושי".<br />
<br />
והרי פירשוה: א"ל ו"ה. א"ל - זה אברהם, שכתוב בו "האל הגדול". ו' - זה הקדוש ברוך הוא. ה' - זו כנסת ישראל. וזה הוא "אלוה". והם עושים את האדם ומתקנים אותו בכל יום, ומשום כך כתוב "עושי", כמו שנאמר (תהלים קמט) "ישמח ישראל בעושיו". אמר רבי יוסי: ודאי כך הוא, והכל דבר אחד.<br />
<br />
רבי יהודה פתח ואמר: "או הודע אליו חטאתו אשר חטא" (ויקרא ד). "הודע אליו" - מצד של מי? "או ידע (נודע) חטאתו" היה צריך להיות! מה זה "הודע אליו"? אלא שהקדוש ברוך הוא מצווה את כנסת ישראל להודיע לאדם אותו החטא שהוא חטא, ובמה מודיעה לו? בדיניה, כמו שנאמר (איוב כ) "יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו". "הודע אליו" - כמי שמצווה לאחר.<br />
<br />
ששנינו: בשעה שאדם חוטא לפני הקדוש ברוך הוא ולא משגיח על חטאו לחזור בתשובה לפני ריבונו, וזורק אותו אחר כתפו, נשמתו ממש עולה ומעידה לפני הקדוש ברוך הוא, ואז מצווה הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל ואומר: "או הודע אליו חטאתו אשר חטא" - הושיטי את הדין עליו והודיעי לו את חטאו, כמו שנאמר (יחזקאל טז) "הודע את ירושלם את תועבותיה".<br />
<br />
אחר שמגיע עליו הדין, אז מתעוררת רוח לחזור בתשובה לפני ריבונו, ונכנע להקריב קרבן, שהרי מי שליבו גס בו, חוטא, ושוכח חטאו ולא משגיח עליו, והקדוש ברוך הוא מזומן כנגדו, ומצווה להודיע לו את אותו החטא, כדי שלא ישתכח ממנו.<br />
<br />
אמר רבי יוסי: כך זה ודאי, וכך מצאנו בדוד, שכיוון שעשה אותו מעשה של בת שבע, לא השגיח בו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה שכחת אותו?! אני אזכיר לך. מיד מה כתוב? (שמואל ב יב) "אתה האיש כה אמר ה'". אתה האיש שלא זכרת אותו, אתה האיש ששכחת אותו. ובמה הודיע לו? בדין.<br />
<br />
אף כאן, הקדוש ברוך הוא אומר: "הודע אליו חטאתו אשר חטא", והדבר יפה, וכך הוא, שלא כתוב "או נודע אליו", כמו שכתוב (שמות כא) "או נודע כי שור נגח הוא". ומי שעומד בלילה לעסוק בתורה, התורה מודיעה לו את חטאו, ולא בדרך של דין, אלא כמו אם שמודיעה לבנה בדבר רך, והוא אינו שוכח אותו, ושב בתשובה לפני ריבונו.<br />
<br />
ואם תאמר: דוד, שהיה קם בחצות הלילה, למה התעוררו עליו בדין? אלא דוד שונה, שהוא עבר במה שנקשר, וצריך דין, ובמה שעבר הוא נדון. הוא חטא כנגד המלכות הקדושה ולירושלים הקדושה, ומשום כך גורש מירושלים, והמלכות הוסרה ממנו, עד שהתתקן כראוי (ונענש).