זוהר ויקרא — דף כד ע"ב

המזבח ממשיך להתלונן: לכולם נמצאים מנות וחלקים, ולי מה אתה נותן? משיב לו המלך הקדוש: בכל יום ויום יסובבו אותך שבעה ימים עליונים לברך אותך, ונותנים לך שבעים חלקים בכל יום (רבי יוסי: כנגד שבעים הפרים המוקרבים בחג). רבי יהודה מוסיף: שבעה בכל יום משום שהיא מתברכת מכולם, ולסוף שבעה הימים מתברכת ממקום שמן המשחה; ולאחר מכן שבע פעמים כנגד כל אותם שבעה ימים, כדי להעמיד לה ברכות ממעין הנחל הזורם תמיד ולא פוסק, ושוב שבע פעמים כאחד כדי לקיים הברכות מהמקום העליון שממנו יוצא המעיין בלא הפסק.<br />
<br />
בכל יום מכריזים: "עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה" (שמואל א ב) - "עד עקרה ילדה שבעה" זו כנסת ישראל, המתברכת משבעה בכל יום ועולה לחשבון עליון; "ורבת בנים אומללה" הן אומות עובדי עבודה זרה, העולות ביום הראשון לחשבון גדול ואחר כך מתמעטות והולכות בכל יום. לכן המזבח מכפר על חטאי ישראל, מטהר אותם ומריק להם ברכות מלמעלה למטה.<br />
<br />
"וענף עץ עבות" (ויקרא כג) הוא המלך הקדוש האוחז בשני צדדים, ולכן ההדס בעל שלושה ענפים נעשה "ענף עץ עבות" האוחז בכל צד. "ערבי נחל" הם שני עמודים שמהם יוצא אל "כפות תמרים", האוחזות למעלה ולמטה. האתרוג יוצא מתוך הקוצים של האילן, ו"כפות תמרים" אוחזות בהם ודאי - כל מה שיוצא לעולם יוצא מכאן ובא מכאן.<br />
<br />
רבי יוסי פותח: "ואבואה אל מזבח אלהים" (תהלים מג) - "מזבח אלהים" הוא המזבח שלמעלה, המכונה לעתים "מזבח ה'", זו באר יצחק; ומכאן יורשים העולמות דין ורחמים, משום שהיא יונקת משני הצדדים.<br />
<br />
רעיא מהימנא מבאר את מצוות המועל בהקדש, הצריך להביא קרן וחומש - קרן האות ו', חומש האות ה'; זו "קרן היובל", קרן שהייתה במצח הפר שהקריב אדם הראשון, עיקר כל הקרבנות; הקרן קיימת לעולם הבא, ופירותיה בעולם הזה - וזה ה' ה'.<br />
<br />
"נפש כי תמעול מעל" (ויקרא ה) - רבי יצחק מבאר שהכוונה ל"נפש" ממש, כלשון "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך" ו"ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע" (שמואל א כה).<br />
<br />
אשרי הצדיקים שיש להם חלק עליון בקדוש ברוך הוא, בחלק הקדוש, בקידושי המלך, משום שהם מקדשים עצמם בקדושת ריבונם; כל מי שמתקדש - הקדוש ברוך הוא מקדש אותו, שנאמר "והתקדשתם והייתם קדושים" (ויקרא כ). אדם מקדש עצמו מלמטה - מקדשים אותו מלמעלה, וכשמתקדש בקדושת ריבונו, מלבישים אותו נשמה קדושה, ירושת הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, ואז יורש את הכל - ואלה הנקראים בנים לה', שנאמר "בנים אתם לה' אלהיכם" (דברים יד).<br />
<br />
ולבסוף: "תוצא הארץ נפש חיה" (בראשית א) פורש "נפש חיה" סתם; מאותו חלק ירש דוד המלך ונקשר בקשר עליון וירש מלכות, ומשום כך "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים" - נפש נקשרת ברוח, ורוח בנשמה, ונשמה בקדוש ברוך הוא. אשרי חלקו של מי שיורש את הירושה העליונה הזו.