זוהר ויקרא — דף כה ע"ב

כאשר אותו צדיק בא עם האיילה הקדושה, הוא מתעטר עמה לפני המלך, ודוד אמר "למנצח על אילת השחר" (תהלים כב) - זו כנסת ישראל; "אילת השחר" היא שירת כנסת ישראל שאומרת בגלות "אלי אלי למה עזבתני". רבי שמעון: אשרי בעלי הנשמה, בעלי התורה, עבדי המלך הקדוש; אוי לאותם הרשעים שאינם זוכים להידבק ברבונם ולא זוכים בתורה - שכל מי שאינו זוכה בתורה אינו זוכה לא ברוח ולא בנשמה, והידבקותם היא בצד המינים הרעים; אין להם חלק במלך הקדוש ולא חלק קדושה, ואוי להם כשייצאו מהעולם הזה, שהם מוכרים לאותם מינים רעים, בעלי חוצפה כבבים, שליחי אש הגיהנום שאינם מרחמים.<br />
<br />
מה בין ישראל לעמים עובדי עבודה זרה? אף אם איש ישראל אינו זוכה אלא בנפש, דרגה עליונה עומדת עליו, ואם ירצה לקנות רוח או נשמה - יזכה בה; אבל עמים עובדי עבודה זרה אינם קונים לעולם, פרט לנימול, שאז קונה נפש ממקום אחר. ישראל העומד בדרגה התחתונה של הנפש בלבד, אם אינו רוצה לזכות יותר, עונשו רב; אוי לאותו רשע ששכח מצוות התורה ולא השתדל בה, ושכח את ריבונו - עליו נאמר "יתמו חטאים מן הארץ" (תהלים קד).<br />
<br />
יש בני אדם הנדבקים בצד הטומאה בשל אותה נפש שלא זכתה יותר, וכאשר עוברת עליהם רוח טומאה היא שורה ונדבקת בהם; אז חטא האדם הוא מצד אותה רוח טומאה, וקרבנו הוא עז אחת, משום שהיא בהמה הבאה מאותו צד, לכפר על חטאו. שאל רבי אלעזר בנו: הרי כתוב "לא תלין נבלתו על העץ... ולא תטמא את אדמתך" (דברים כא), משום שהארץ קדושה ורוח טומאה לא תמצא בה מקום לשרות; אם כן, כיוון שעל אותה בהמה שורה רוח טומאה הבאה מצדה, מדוע מקריבים אותה לצד הקדושה? ענה לו: יפה שאלת.<br />
<br />
אך בוא ראה, בני: כתוב "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא" (דברים ד) - יש אש האוכלת אש; אש הקדוש ברוך הוא אוכלת אש אחרת. יש מלאכים האומרים שירה לפני הקדוש ברוך הוא ומתבטלים כשהם מסיימים אותה שירה בניצוץ של אש אוכלת. למטה מזמין הקדוש ברוך הוא אש המזבח, והאש הזו אוכלת ומשמידה את כל אותו הצד, ומתבטל בשלהבת ולא נשאר ממנו דבר בעולם; והאדם המקריב את קרבנו עומד עליו, ובריח הקרבן העולה מועבר ממנו צד רוח הטומאה ששרתה עליו, והוא מתכפר. לכן הכל מתבטל ומושמד, ואין מי שעומד בפני אותה אש.<br />
<br />
רבי אחא היה הולך בדרך, ורבי חייא ורבי יוסי נפגשו עמו; אמר רבי אחא: ודאי אנו שלושה עתידים לקבל פני שכינה. התחברו והלכו. אמר רבי אחא: כל אחד יאמר דבר הקשור לתורה ונלך. פתח רבי חייא ואמר, "הרעיפו שמים ממעל" (ישעיה מה) - פסוק זה סוד חכמה שלמדנו מהמנורה הקדושה. מהו "הרעיפו"? כמו שנאמר "יערוף כמטר לקחי" (דברים לב), והכוונה למטר שהוא מזון הכל; ולכן כל עיני העולם מצפות לקדוש ברוך הוא למזונות, שהוא נותן מזון לכל וזן את הכל, כמו שנאמר "עיני כל אליך ישברו" (תהלים קמה).<br />
<br />
ואם תאמר שבמקום הנקרא "שמים" תלוי הדבר - הרי שנינו שלא בזכות תלוי הדבר, וזכות פורשה כצדקה, ותרגומה "זכותא"; וזכות ושמים הם דבר אחד, וכאן "הרעיפו שמים" כתוב "ממעל" - ממעל ודאי, מעתיקא קדישא זה בא, ולא מאותו מקום הנקרא שמים וזכות, אלא ממעל דווקא.